ההצבה מתחילה מזיכרון אישי : גוש בשד. הרופא שולח אותי לבדיקת אולטרסאונד. הטכנאית מבקשת לפשוט חולצה-חזייה. אני נשכבת, מתכסה בג'ל, מרימה יד, מסתובבת, מכשיר מוציא תמונות בשחור–לבן. זה בטח סרטן, אני חושבת. כנראה זה כלום. או שזה סרטן.
חוויית הפלישה של הרפואה לגוף מעוררת בי חרדות וגורמת לתחושות ניכור ונתק מהגוף שלי עצמי, לנתק מחשבתי ולהצפה של מחשבות ורגשות. בבדיקות הרפואיות מגע המכונות על גופי קר, נוקשה וגורם לאי-נעימות – רגעית או כזו שנותרת זמן רב אחר כך .
במיצב אני יוצרת מפת תבליט מהטופוגרפיה של החזה. תצלום האולטרסאונד מהמסך מתורגם לדימוי פיזי פיסולי של נוף-גוף המוצב בחלל בגובה המותן ומאפשר מבט של הצופה מלמעלה.
המבט המרחף ממעל וההליכה מסביב לאובייקט מייצרים מרחב לגוף המביט ומקיף את המיצב. החומר נחתך בטכניקה מדויקת המאזכרת דיוק של בדיקה רפואית המשתמשת בטכנולוגיה ממוחשבת של צילום. צבע האובייקט מותאם לגון עורי ומדגיש את הקשרים שנרקמים, בין גוף לנוף ולמרחב תצוגה.
מנחה: יעל אפרתי
