בערוגה מוקפדת הכפופה לגריד עם פסי אורך ורוחב נטמנו כמאתיים פקעות של שושן צחור, מטרת הגידול -ציפייה לפריים אחד מושלם, זה נרקם בדמיון אך לעולם אינו מושג. התהליך הארוך שליווה את העבודה הקשה בגינון הערוגה, חשף מנגנון רגיש הקיים בכל מערכת יחסים ובאמהות בפרט- ציפייה, אכזבה והימנעות.
הצבת פרח השושן הצחור במרכז הפרויקט מרחיבה וחוקרת היבטים תרבותיים הנקשרים אליו וחוטים שנמתחים גם אל היבטים כלכליים, היסטוריים, גאוגרפיים ופוליטיים הסובבים את השושן לאורך הדורות.
השושן הצחור, המכונה גם Madonna Lily, הפך בנצרות לאחד מסמליה של מריה האם הבתולה. היותו של הפרח מסמל את האם הקדושה הוביל את הצלבנים לבזוז את פקעות הפרח מאדמת ארץ ישראל\פלשתינה ולהפיצן ברחבי אירופה על מנת לתת תוקף לרגע הבשורה למריה ולהריונה מרוח אלוהים. כך בידי האנושות ובשם הדת הפך השושן לפרח בסכנת הכחדה. לאחר שנים שלא נראה באדמת א"י התגלה הפרח בשנת 1925 בפקיעין בידי האגרונום נח נפתולסקי.
בחלל התצוגה מוצגים דימויים גלויים וסמויים של השושן היוצרים דיאלקטיקה של טיפול מסור והסדרה בוטה, אסתטיזציה של הטבעי והפיכתו לתוצר תרבותי. בהצבה נוצרת הקבלה בין תהליכי גידול וטיפוח בעולם הטבע לאלו הנקשרים לאימהות או הורות, המאופיינות בטיפול ובטיפוח.
כך, באמצעות המיצב המורכב, אני הופכת לגננית, לחוקרת ולמטפלת ולאמא הבלתי מוכתרת של הפקעות והפרחים.
מנחה: מיכל בר אור
