בתערוכה אני מציגה תצלומים שלי לבושה בשמלה אדומה בתוך מרחב ביתי ומחזיקה את התינוק שלי כשהוא עטוף בבד כחול. במקביל, אני מציגה קיר גלילי נייר המוטבע בסימני ירי, קיר האמור להגן עליי כחומה אך נחדר על ידי הקליעים. עוד מוצגים תצלומים של גלילי הנייר בתקריב המדגיש את החרכים שנוצרו מן הירי. תצוגה זו מתייחסת לחוויותיי האישיות ולתגובה לפשע בחברה הערבית כשהיא מצביעה על מצב מורכב זה.
על פי אמונתי כערבייה מוסלמית, גורל האדם נגזר בידי אלוהיו, אך לצערי בשנים האחרונות מתערב בדטרמיניזם הזה גורם נוסף – הפשע שגוזר לחיים ולמוות משפחות שלמות בסביבתי הקרובה.
משפחות הפשע הפכו סיוט לחברה הערבית, סיוט מתמשך, והן אינן מבחינות בין גבר לאישה, בין עני לעשיר, בין אזרחים משכילים ומבוססים לקשי יום. הפשע מגיע לכל מקום, לכל שכונה, וחודר לכל בית ללא הזמנה.
אני סבורה כי האזרחים הערבים אינם משתפים פעולה עם המשטרה והשלטונות כי התוצאה ידועה להם מראש. הם מאשימים את המשטרה. יש בישראל רבים הטוענים לתרבות של אלימות במגזר הערבי החוזרת ונשנית, מספר הקורבנות והמשפחות השכולות רב, והסכנה הנשקפת גדולה, והפחד גובר.
מנחה: הנחיה מלי דה קאלו
