עינב לביא

אימא, תראי מה עשיתי

טכניקה: פיסול, ווידאו

בבסיס העבודה – פעולה ללא מטרה וללא תוצר ויצירת סיטואציה של אבסורד. הפרויקט הוא למעשה מכונה שחוקיה הם כחוקיה של מכונת ייצור במפעל, ובה נעים מתחנה לתחנה גלילי נייר טואלט. דבר לא מתרחש במערכת זו לבד מתנועה המבוססת על תנועה, מעברים בין מקום למקום במכונה והתרחשות משחקית הומוריסטית.

העבודה משלבת מיצב קינטי ועבודת וידאו המתארים את החוויה שלי בתוך מערכת החינוך.

בתור מורה מתחילה נתקלתי בקשיים שנבעו מן ההתנגדות שלי למערכת ולמה שהיא מייצגת עבורי.

בתוך כדי העבודה על הפרויקט שמתי לב שתלמידיי הופכים לחלק ממנה. כך היה באיסוף החומרים, ביצירה ובמשחק. הם צפו בי ואני זכיתי לצפות בהם, והבחנתי בהתנהגותם  הבלתי צפויה וליכולתם יוצאת הדופן להאמין לכל דבר. התרשמתי עמוקות מהאופן שבו הם משחקים באותו "מתקן חינוכי" ובמערכת, ממש כמו אמן או או אמנית שהמשחקיות ובניית החוקים והשפה היא חלק לכן, העבודה עוסקת במצבים האבסורדים במערכות חינוכיות ואמנותיות , העבודה בעקבות החוויה עובדת עם קריצה למחזוריות האינסופית של שיטת החינוך המיושנת, שהיא מעין שדה קרב בין תלמידים למורים או אתר משחק , ובה, ממש כמו בפעולה אמנותית החוקים מומצאים בכל פעם מחדש .

מנחה: שחר פרדי כסלו