העבודה מאתגרת גבולות חברתיים ואישיים ובודקת אותם. המיצג מתנהל בתוך חלל לבן המאפשר מבט באמצעות מראה דו-כיוונית. הצופה מוזמן להביט פנימה, אך היושב בפנים מנוע מלראות את החוץ.
אני בוחרת במודע לנטרל את כוח המבט שלי, ובכך לייצר חלל סטרילי מנותק מן המציאות שבחוץ.
בחלל אני יוצרת דיוקנאות עצמיים אגב התבוננות במראה החד-כיוונית. בין הקנבס לביני תלויה מהתקרה חרב פיפיות. חרב בעלת שני להבים ופוטנציאל פגיעה כפול.
הסכנה הטמונה בחרב היא טריגר ומנוע ליצירה, ומצבי הקיצון והסכנה שנוצרים מפעילים ומעוררים אותי בתהליך.
באמצעות פעולה זו אני בוחנת את גבולות היצירה. תוך הבנה כי נוצר עבורי לופ אין-סופי שבו מקור היצירה טמון ברצון לייצר מרחב סטרילי, מבודד, המגן עליי מן העולם החיצון. מנגד הפעולות וההצבה שלי הן בבחינת יצירת רעש וקריאה להתבוננות בי ובסיטואציה הקיצונית והמסוכנת שאני מביימת במיצג .
מנחה: דוד דניאל
