עבודתי מציפה סוגיות של זהות אישית אל מול הקולקטיב כאשר האובייקטים בחלל מנכיחים את הפער שבין הצורך לייצר אחידות לבין הפרט הממשיך להתקיים בייחודו. פרויקט זה עוסק במתח שבין אחידות לאינדיווידואליות בתוך המסגרת הצבאית וזאת תוך שימוש בהצבת אובייקטים צבאיים שונים וטיפול בהם.
במהלך שירותי הצבאי הייתי מחויבת טוטאלית לצורכי המערכת והסלנג הצבאי הפך לשגור ביומיום. הגבולות בין העצמי כאדם לבין דמות המפקדת שהפכתי להיות היטשטשו, והזהות הפרסונלית שלי נטמעה אל תוך זהות קולקטיבית.
בצבא הישראלי ישנם כללים וחוקים בכל הנוגע להופעה חיצונית אשר יוצרים אחידות סגנונית. השגרה היומית בצבא שואפת ליצירת אחידות, אך בסוף היום, כאשר כל אחד ואחת מן החיילים.ות מגיעים.ות לחדרם.ן, המצעים האישיים מהבית הם אחד ממאפייני הייחוד המובהקים אשר מנכיחים את השוני והרקע שממנו הם מגיעים.ות.
המצב הביטחוני המעורער שפקד אותנו כחברה, בחודש מאי 2021, וסדרת הטלוויזיה המצליחה "המפקדת" העלו בי מחשבות על שירותי הצבאי כמפקדת וקצינה- תהיות על חשיבות המשמעת הצבאית, משמעות הירידה לפרטים והאופן שבו תפקדתי בתוך המערכת התובענית והגדולה הקרויה- צה"ל.
בחרתי להציג אובייקטים אשר מזוהים עם האסתטיקה הצבאית ולשתול בתוכם סממנים של זהויות אינדיווידואליות מגוונות באמצעות תפירת מצעים שונים בבטנה של האובייקטים.
מנחה: יעל אפרתי וטל שושן
